במשך מרבית חיי הבוגרים חייתי בדירה נהדרת רחבת ידיים, אך לצערי - נטולת מרפסת.
חלום המרפסת לא הרפה מאיתנו במשך השנים, ובאמצע החיים אזרנו אומץ ועשינו שינוי רדיקאלי: משכונת מגורים בורגנית וגנרית עברנו לחיות ליד הים (או יותר נכון – על הים) בדירה לא פחות מקסימה, רחבת ידיים כמו הקודמת אבל עם תוספת משמעותית ביותר בצורת מרפסת גדולה ושטופת שמש.
החלום הוכיח שלא היה לשווא, ואותה מרפסת הפכה למוקד חיי המשפחה שלנו. ארוחות סופי השבוע, ארוחות עם חברים אפילו את ארוחות החג אנחנו עורכים במרפסת כשמזג האוויר מאפשר לנו. היא אפילו נהייתה אחד המקומות האהובים עלי ליצור עבודות רקמה או נייר (אם הרוח רחמנית, כמובן).
עד אותה מרפסת, לא ידעתי דבר וחצי דבר על גידול צמחים. פרחים היו אצלי באגרטל ובזה נגמר הסיפור פחות או יותר. אבל המרחב והשמש זימנו בפני אתגר חדש והחלטתי למלא את המרפסת שלי בצמחיה.
כשאני אומרת אתגר אני מתכוונת לזה – השמש בימי הקיץ הרבים קופחת, הרוחות בימי החורף חזקות מאד, המלח הבא עם הרוח גם הוא לא תורם תרומה חיובית פרט לכך שגיליתי שצמחי התבלין שלי שאני מגדלת בסביבה הזו גדלים להם... מלוחים.
בתחילת הדרך היו לי רק עציצי סוקולנטים. סוקולנטים הם צמחים מאוד אופנתיים בשנים האחרונות, הרבה בזכות העובדה שהם צמחים שלא זקוקים להשקיה מרובה או יותר מידי טיפול. זאת בזכות העלים הבשרניים שלהם, בהם הצמח אוגר מים כדי לשרוד בתנאים יבשים יותר. העלים השמנמנים גם הופכים את הצמח ליציב יחסית כך שרוחות חזקות לא מציקות לו יותר מידי. אז אפשר כבר לנחש למה בחרתי בהם כהתחלה – אמנם נעניתי לאתגר, אבל לא רציתי צמח שיאתגר אותי בחזרה!
כבר עברו אי אלו שנים מאז שהתחלתי, כך שעכשיו אני אני כבר אוזרת אומץ ומעיזה לנסות לגדל גם פרחים ושיחים שונים והתרחבתי מעבר לסוקולנטים: קניתי פקעות נרקיסים, שתלתי בדצמבר ובינואר-פברואר הם פרחו, ושרדו בגאווה את הרוח החורפית.
לקיץ שתלתי פרחי אנגלוניה. מדובר בצמח רב שנתי בעל פריחה עדינה. האנגלוניה אוהבת שמש והפריחה שלה תמשך עד סוף הסתיו, ובקיץ תחזור לפרוח אחרי מנוחה בחורף. לצידה הוספתי גם ענבל גדול, עוד צמח רב שנתי שפורח אצלי פריחה לבנה וגם הוא יחזיק מעמד עד סוף הסתיו.
לחצי השני שלי שביקש קצת צבע ומגוון שתלתי את פרחי הפורטולקות הצבעוניים שפורחים בוורוד, כתום, ואפילו צהוב - שיהיה שמח בעין.
אבל מעל כל הצמחיה, גולת הכותרת לקיץ הזה על המרפסת היא הפלומריה הריחנית. צמח מרהיב ביופיו שכבר זמן רב אני מחפשת אחריו, כך שלהביא אותו אלינו למרפסת בסוף השבוע האחרון היה מספק ביותר. הצמח אוהב מאד שמש ישירה ואני ממש מחזיקה אצבעות שיעבור את החורף בשלום.
הפלומריה במשתלה ואצלי במרפסת
עם הזמן אפילו מצאתי לי את המשתלה שהפכה ל"משתלת הבית" שלי. כמו שיש אנשים שיש להם בית קפה שהוא "שלהם" – ככה אני עם המשתלה. מאז שמצאתי אותם, את כל השתילים שלי אני קונה במשתלת שתיל, ברמת השרון. הם לא רק סופר נחמדים, אלא שגם כל צוות השירות שלהם בעלי ידע נרחב ולא פעם בתור גננית ביתית חסרת נסיון הסתמכתי על העצות שלהם שתמיד עובדות על הצד הטוב ביותר.
אבל יותר מכל עצה שיכולתי לקבל - בסופו של דבר למדתי שאין מה להתבאס אם צמח החליט שמספיק לו ולא שורד את החיים על המרפסת. כל צמח הוא קצת שונה ויש לי עציצים שחיים איתי מהיום הראשון כאן בדירה וכאלה שאני מחדשת מדי פעם.
למרות שיש לי ערוגות בגינה הקהילתית שלנו שם אני מגדלת בעיקר שיחי תבלין ועגבניות, אני גם מתחזקת עציצי תבלין במרפסת. בתור בת למוצא איטלקי אין מנוס מזה שבזיליקום מבחינתי הוא החיים עצמם! ככה שאני זקוקה לו בזמינות גבוהה ולא תמיד בא לי לרדת לגינה הקהילתית, אז מאוד נחמד שהוא זמין במרחק כמה צעדים מהמטבח. גם אורגנו, רוזמרין ומרווה הם תבלינים הכרחיים במטבח האיטלקי כך שגם להם יש נוכחות במרפסת.
תוצרת מהמרפסת ומהגינה הקהילתית - עגבניות, בזיליקום, פלפל חריף, רוזמרין... לעוד מישהו יש פתאום חשק לפסטה?
המסקנה העיקרית שלי מכמעט עשור של גינון היא שגם אם לא מומחים גדולים, ואפילו אם אין מלא מרחב או אפילו אין מרפסת, קצת ירוק בבית עושה טוב לגוף, לנפש, לעיניים ולצלחת.
ונסיים בעוד כמה תמונות...
עשיתי לכם קצת חשק לגנן? גם אתם מצלמים בגאווה את הגידולים שלכם? אשמח מאוד שתשתפו אותי! מוזמנים להשאיר לי כאן תגובה, או להעלות פוסט או סטורי ולתייג אותי שאראה מה גדל אצלכם.
Comments